החלטה בתיק ע"א 5789/05

1.        המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה למתן סעד הצהרתי בדבר בטלות שטר משכנתא מדרגה ראשונה ללא הגבלה בסכום (להלן: שטר המשכנתא), אשר נחתם על ידה ביום 18.02.94 לטובת המשיב, בנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן: הבנק), על חלקה בבית מגוריה (להלן : הבית).

           בעלה של המבקשת, כך הוברר, היה בעליה ומנהלה של חברה (להלן: החברה). בתחילת שנת 1994 חתמה המבקשת, לבקשת בעלה, על שטר משכנתא, במשרדה של עו"ד טופז. המשכנתא שימשה כביטחון לאשראי על-סך 300,000$, אותם קיבלה החברה מן הבנק. בין הצדדים לא היתה מחלוקת כי המבקשת לא היתה בבנק לפני החתימה על שטר המשכנתא, ואף אחד מאנשי הבנק לא הסביר לה כי היא ערבה לאשראי חד פעמי בסכום גבוה. כן לא היה חולק כי עו"ד טופז, בפניה נחתם שטר המשכנתא, לא היתה קשורה לבנק, ולא קיבלה ממנו כל פרטים על הנעשה בחשבון או הסברים לגבי האשראי שצריכה החברה לקבל מהבנק. על רקע זה טענה המבקשת בתביעתה כי הבנק הפר את חובתו לגילוי נאות, החלה עליו מכוח סעיף 17א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, כמו גם חובות אחרות, החלות עליו מכוח דיני החוזים ודיני הנזיקין.

2.        בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' לבהר שרון) דחה בפסק דין מנומק את תביעתה של המבקשת. בית המשפט קבע, בין השאר, כי המבקשת הבינה שהיא משעבדת את זכויותיה בבית מגוריה לטובת החברה, על מנת להבטיח מתן אשראי לחברה, וכי היא ידעה שמדובר בשעבוד ללא הגבלה בסכום. בית המשפט הדגיש לעניין זה, כי בשנת 1998, לאחר שהחברה נקלעה לקשיים ולא יכלה לפרוע את חובותיה, ערבו המבקשת ובעלה באופן אישי לחובות החברה, וזאת במטרה לדחות את מימוש המשכנתא על הדירה. לאור האמור נפסק כי אין מקום לקבוע כי שטר המשכנתא לגבי חלקה של המבקשת בדירה בטל ולפיכך דין התביעה להידחות.

3.        המבקשת הגישה לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בד בבד עתרה היא לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו עד להכרעה בערעור. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה, מן הטעם ש"אין מקום ליתן עיכוב ביצוע בהעדר קביעה לסעדים אופרטיביים אלא ניתן פסק דין הצהרתי בלבד". לאור האמור הגישה המבקשת לבית משפט זה את הבקשה המונחת לפנינו - "למתן סעד זמני בערעור ולחלופין צו לעיכוב ביצוע פסק הדין... המונע מהמשיב לנקוט ו/או להמשיך בהליכי הוצאה לפועל למימוש שטר המשכנתא ו/או הליכי מימוש בית מגוריה על פי המשכנתא". המבקשת טוענת כי הנזק שעלול להיגרם לה מהמשך הליכי ההוצאה לפועל, לאמור, סילוק ידה מבית מגוריה ומכירתו, הוא בלתי הפיך. מאידך, כך נטען, למשיב לא יגרם כל נזק כתוצאה מעיכוב הביצוע עד להכרעה בערעור, שכן מדובר בנכס מקרקעין שאין חשש כי שוויו יפחת. עוד טוענת המבקשת כי סיכויי ערעורה להתקבל הינם סבירים ביותר.

           המשיב מצידו סבור כי דין הבקשה להידחות. בתגובתו הוא טוען כי כל מטרת הבקשה היא "לדחות את הקץ", לאמור את מימוש המשכנתא. המשיב מדגיש את זכותו לממש את חלקו של הבעל בבית הממושכן לכיסוי החוב. בנסיבות אלה, כך טוען הוא, כאשר באופן מעשי אין מניעה לממש את המשכנתא על חלקו של הבעל, ואין חשש כי המבקשת לא תוכל להיפרע את חלקה, יש לדחות את הבקשה או לפחות להתנותה בהפקדת ערבות בנקאית על מחצית ערכו של הבית, שרשום על שם המשיב. לגופו של עניין סומך המשיב ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ומדגיש כי בית המשפט דחה את תביעתה של המבקשת הן מן הבחינה העובדתית והן מן הבחינה המשפטית.   

4.        לאחר שבחנתי את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ואת טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין - בהתחשב בכך שמדובר בבית מגורים מחד גיסא, אך למשיב עומדת בכל עת הזכות לפרק את השיתוף במקרקעין ולממש את חלקו של הבעל מאידך גיסא - יש להורות למשיב להימנע מהליכי מימוש בית המגורים על פי המשכנתא, וזאת בכפוף להפקדת ערבות בנקאית על ידי המבקשת, בגובה מחצית ערך הבית, על פי שומת הנכס שהוגשה מטעמה.

           הבקשה למתן סעד זמני בערעור מתקבלת, אפוא, בכפוף לתנאי שלעיל. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. 

           המזכירות תקבע את הערעור לשמיעה בהקדם האפשרי.

           ניתנה היום, ל' באב התשס"ה (4.9.05).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: